<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (קרימונה) סימן ע"ו</h1>
<h2>דף ז:</h2>
אדוני שאל על ראובן שתבע את שמעון אמך צותה מחמת מיתה שתתן לי מנה מנכסיה וכך אמרה תנו לראובן מנה מנכסיי לפי שהיה משל אמו בידי ואיני יודעת אם פרעתי הכל אם לאו. השיב שמעון להד"ם. ואפילו אם אמת הוא שצותה כך לא אתן לו כי אמו הייתה חייבת לי יותר. והביא ראובן עדות ששמעון בעצמו הודה לאחר מיתה שכך היתה הצואה והאלמנה לא נשבעה על כתובת' עכ"ל. לא ידענא מאי תבעי לי למר. דהא לא אמרה אלא תנו מנה לפלוני מנכסיי והני נכסי שהיתה מוחזק' דיתמי הוו. ולא דידה הוו נינהו כל זמן שלא נשבעה על כתובתה וכו'. ועוד כיון שטוען שאמו היתה חייבת לו כמו כן והוא רוצה לעכב הכל בשביל חובו. הא קיימא לן דאפילו בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה במטלטלין כמו שפסק ר"ח מכח ההיא דפ"ב דערכין גבי היו בידו ה' סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי וכולי. דבמטלטלי לית בהו דינא דקדימא. מיהו לפי האי טעמ' הוי בעי שבועה שהייתה חייבת לו. אבל לטעמא קמא אפי' שבועה לא בעי. ואפילו שבועת יורשין ליכא. דהא אין נשבעין על טענת שמא ליפטר. והא דתנן שבועה שלא פיקדנו וכולי. היינו ליטול. והארכתי בדבר זה קצת. והתשובה ביד קרובי ה"ר יקר הלוי. כי העתיקה בכאן.
